שם קוד – יענקה'לה שחר.

דצמבר 24, 2016

שדה התעופה סכיפול אמסטרדם. שלוש עשרה שנה אחורה.
אני ובעלי (אז עדיין בן-זוגי הטרי) חוזרים מסופ"ש קסום ורומנטי במיוחד באמסטרדם.
אנחנו נמצאים בשלבים הראשונים של הקשר (שלושה שבועות יחד, למרות שבקצב שלנו אפשר בהחלט להכניס לפה את ההקבלה לשנות כלב…דילגנו על כמה שלבים ועשינו מעבר חד משלב 1 לשלב מתקדם, אבל על כך בפוסט אחר)
האווירה היא אווירת love is in the air
נצנוצים ונשיקות.
אנחנו עומדים בתור לצ'ק אין ומלפנינו חבורה זוהרת.
בעלי לוחש לעברי: "יענקלה שחר מלפנינו"
-"מי" אני שואלת?
– " יענקלה שחר" הוא חוזר שוב.
– "מי זה"? אני שואלת. (לא לפני שחולף בי הרהור לגבי מידת הפדיחה שאני אולי מייצרת לעצמי פה בבורותי. אני מתלבטת בזריזות ביני לבין עצמי, בכל זאת אני לא רוצה לצאת מטומטמת ואנחנו עדיין בשלב שאנחנו מעוניינים להרשים ולהיות ראויים ונכונים, אבל לאחר סריקה מהירה במגירות הידע והזכרון, השם יענקלה שחר לא שוכן לי באף תא…)
" את לא יודעת מי זה יענק'לה שחר" ? הוא שואל בטון של התנשאות / פליאה / זעזוע…
"לא, מי זה" אני עונה ומרגישה ממש כמו ילדה שננזפת על שלא הכינה שיעורי בית.
"הבעלים של הפניקס, מכבי חיפה, היבואן של Volvo"…הוא עונה ואני שומעת בקולו בעיקר את הזעזוע.

בעודי מתכווצת לגודל של אפונה, מתרחשת בתוכי, ביני לבין עצמי, השיחה הבאה:
" אידיוט, מי הוא חושב שהוא?"
"איך הוא מעיז לדבר אליי ככה?"
"אפשר לחשוב ….יענק'לה שחר"
"אולי באמת הגיע הזמן שתתחילי לקרוא יותר עיתונים ותהיי יותר מעורה בעניינים כלכליים"
"למה שאני אקרא את המדור הכלכלי, זה ממש לא מעניין אותי" (תאמינו לי ניסיתי, זה לא עובד)
"נראה לי שהוא קצת גדול עליי הבחור הזה"
"איזה שטויות את מדברת, את פשוט מבינה בתחומים אחרים."
"אוף, למה את כזאת חסרת ביטחון?"
"שונאת מתנשאים, אבל הוא כזה מדהים, רומנטי, חכם, הרפתקן, איש העולם הגדול. למה הוא היה חייב להרוס עם היציאה הזאת שלו…"

בסוף השיחה שלי עם עצמי, זה מה שיצא:
"תגיד, אתה יודע מי זה קרישנהמוטי?" אני שואלת.
"מי?" הוא שואל.
"קרישנהמוטי" אני עונה.
"לא, מי זה?" הוא עונה.
"אז תעשה לי טובה ובפעם הבאה שאני לא מכירה מישהו מהעולם העסקי שלך, אל תעיז להגיב כמו שהגבת, כי קרישנהמוטי תרם לאנושות קצת יותר מיענק'לה שחר".
בעלי הבין את המסר (הוא תמיד מבין מאוד מהר), למרות שעוצמת התגובה שלי והאפקט שהסיטואציה יצרה אצלי הפתיעה אותו למדיי. לפחות מבחינתו, הסיטואציה הזו, בחילופי תפקידים, לא הייתה מביאה אותו לתחושת עלבון ובטח לא הייתה מביאה אותו לכדי דרמה פנימית.
אז למה בכל זאת זה עורר אצלי תגובה כה חזקה ומה בעצם קרה שם?
ישנם 3 נושאים מרכזיים שדרכם אפשר לבחון את הסיטואציה הזו.

בושה
העמדת פנים
הזדהות עם מחשבות

בושה והעמדת פנים
אחד הדברים המשמעותיים שאני חוויתי בסיטואציה הזו היה רגש של בושה. הרגשתי שמישהו "גדול" ממני נוזף בי וכאילו ממש אומר לי: "תתביישי לך. מה זה אומר עלייך שאת לא יודעת מי זה יענקלה שחר?". הרגשתי קטנה ובלתי מספקת. הרגשתי שמתייגים אותי כטיפשה וחסרת ערך, בזמן שלמעשה, אני הייתי היחידה שתייגתי את עצמי כך.
הסיטואציה הזו ערערה אישור שהייתי זקוקה לו מבחוץ על היותי שווה וטובה מספיק.
בנקודה הזו, שבה אנו חוששים שהערך שלנו בעניי האחר עשוי להיפגע, עומדת בפנינו האפשרות של- העמדת פנים. אני יכולה להקביל את זה לחוויה דומה וכל כך נפוצה אצל ילדים קטנים (אבל לא רק) שבה, סיפרו בדיחה, הילד לא מבין, אך הוא צוחק. ברגע הזה עומדת בפני הילד האפשרות של: להעמיד פנים שהוא מבין את הבדיחה, לצחוק עם כולם ולקוות שאף אחד לא יעלה עליו, אבל אם הוא בחר באופציה הזו, הוא ויתר על הזכות שלו לטעות. על הזכות שלו לא לדעת, על הזכות שלו להיות הוא כמו שהוא ועדיין להרגיש שייך ומקובל.
שאלתן את עצמכן פעם, למה אנחנו מעמידים פנים? אנחנו מנסים לשמר תדמית מסוימת, שאם היא תיסדק, מה ייקרה? מה ייתגלה מאחוריה? מה ייקרה בחוץ לנוכח הגילוי? מה ייקרה בפנים?
מישהו עשוי לגלות שאנחנו לא "מושלמות" או כמו שאמרה לי בהקשר אחר מישהי: "עוד יגלו שאני לא כזה שוס".

החשש שלנו להיתפס בחוסר מושלמותנו, נובע מחוסר ביטחון עצמי ומחוסר היכולת שלנו להיות שלמות עם עצמנו. להיות שלמות עם עצמנו זה לדעת לקבל את החסרונות שלנו, המגרעות והצדדים הפחות מוצלחים שלנו ולקבל את עצמנו ולאהוב את עצמנו ככה, כמו שאנחנו. בדרך כלל החוסר שלמות הזו מתעוררת במפגש שלנו עם מישהו אחר. משהו בדיאלוג החיצוני עם העולם, מעורר בנו את הדרמה הפנימית הזו. הרבה פעמים אנו בוחרים להעמיד פנים על מנת להשתייך ולהרגיש נאהבים ומקובלים, אך בבחירת האופציה הזו, אנו מוותרים על האותנטיות והשלמות שלנו. בבחירת אופציה של העמדת פנים אנו בעצם בוחרים בקיום מזויף ושקרי.

" הצורך להשתייך הוא הדחף האנושי המולד להיות חלק ממשהו גדול מאיתנו. זו כמיה קמאית ועזה עד כדי כך שלא פעם אנחנו מנסים להשביע אותה בתחליפים בדמות השתלבות וקבלת אישור מן הזולת. אלה אינם רק תחליפים ריקים, לא פעם הם גם מכשולים בפני שייכות של ממש. הואיל והשתייכות אמיתית מתקיימת רק כאשר אנחנו מציגים בפני העולם את העצמי האותנטי והלא מושלם שלנו, תחושת השייכות שנחווה לעולם לא תוכל להתעלות מעל לדרגת הקבלה העצמית שלנו." (ד"ר ברנה בראון- מושלמים כמו שאנחנו)

לשמחתי הרבה אני בחרתי שלא להעמיד פנים באותה סיטואציה שאני מכירה, או יודעת מי זה יענקלה שחר, אך בהחלט חוויתי את החשש שמא אני נחשפת פה במערומיי מעצם העובדה שאני לא יודעת מי הוא.

הזדהות עם מחשבות
כשאני מרגישה נחותה, או לא טובה מספיק, אני אאמץ לחיקי כל הערה שתינתן לי מהסביבה שיכולה להעיד על היותי כזו…מה שנקרא- על ראש הגנב בוער הכובע.
בואו ננסה לקחת דימוי: מישהו יורה חיצים. יש לכם אפשרות להיכנס למסלול שלו ולהיפגע ויש לכם אפשרות פשוט לא להיכנס למסלול שלו. אני בחרתי לעמוד במסלול החיצים. אני בעצם יצרתי בתוכי מצב של הזדהות עם מחשבות שיש לי לגבי עצמי, שעלו וצפו בעקבות סיטואציה חיצונית. ההזדהות הזו גרמה לי להרגיש מאויימת וקטנה. התכווצתי בתחושתי הפנימית.
למרות שהתכווצתי לממדים של אפונה, הממדים לא נעמו לי והרגשתי צורך לקרוא עליהם תיגר. (סימן חיובי, מצבי לא כל כך גרוע, אין בתוכי את ההסכמה להתקבע במקום ה"נחות", אני מזדהה עם המקום הזה לרגע קל, אך מכיוון שהייתי כבר בסוג של תהליך התחזקות, אני מוצאת את הכוחות לזעוק את הצורך הזה שלי החוצה. אפשרות גרועה יותר, הייתה להזדהות טוטלית עם מחשבות הנחיתות ופשוט להישאר איתן)

כשאנחנו לא מרגישים נוח עם עצמנו מול מישהו/משהו, אנחנו צריכים להתחזק. משהו בנו צריך להתחזק.

הייתה בתוכי את הידיעה הזו, ולשמחתי אני אספתי כוחות באותו רגע על מנת להילחם על זכותי להיות לא יודעת ועדיין שווה. הייתי צריכה להנכיח את הערך שלי באותו רגע. הוא לא היה לי מובן מאליו. זה דרש אומץ מבחינתי ואני שמחה שעשיתי את זה.

"No one can make you feel inferior without your consent" Elenor Roosevelt

אני מניחה שאם הסיטואציה הזו הייתה קורית היום, קרוב לוודאי שהדרמה הזו שהתחוללה בתוכי, כבר לא היתה מתרחשת. הערך שלי היום נוכח בתוכי ולא ניתן כל כך בקלות לערער אותו.

"If you are willing to look at another person's behavior towards you as a reflection of the state of their relationship with themselves rather than a statement about your values as a person, then you will, over a period of time, cease to react at all"
Yogi Bhajan

מאז, דרך אגב, הפך השם יענק'לה שחר לשם קוד ביננו, עבור כל הפעמים בהם מישהו מאיתנו נלכד בדרמה פנימית, או לחילופין חוטא בחטא ההתנשאות/שיפוטיות.